החלטה בתיק בש"א 4810/07

1.         כללי

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני לפיו מתבקש בית המשפט לאסור על המשיבים להמשיך בהליכי הוצאה לפועל לפינוי המבקשים מהמקרקעין המשמשים אותם לפעילותם העיסקית וכן להימנע מלעשות כל דיספוזיציה במקרקעין, וכל זאת עד למתן פסק דין בתובענה.

2.                   העובדות הדרושות לעניין

2.1               המשיב 2 (להלן: " המינהל"), הוא בעלים של מקרקעין הנמצאים ביהוד והידועים כחלק מחלקות 38 ו- 40 בגוש 6696 וחלקה 17 בגוש 6693. על חלק מהמקרקעין, שלא הוגדר ולא סומן (להלן: " המקרקעין"), מפעילים המבקשים, לטענתם, עסקים שונים, במשך מספר שנים.

2.2               המקרקעין היו מצויים בחזקה של מספר גורמים ובהם ה"ה אברהם סעדיה, פסח סעדיה, שלמה בוסי ומישה יצחקוב (להלן " המחזיקים").

2.3               המינהל נקט בהליכי פינוי כנגד המחזיקים והגיש תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה (ת.א. 2490/99). לאחר דיון ממושך ניתן ביום 26.6.06, פסק דין המורה על פינויים של המחזיקים ללא תשלום כל פיצוי (להלן " פסק הדין"). על פסק הדין הוגש ערעור שטרם נדון. לא נמסר אם התבקש וניתן צו עיכוב ביצוע של פסק הדין.

2.4               המבקשים הם למעשה נעברים של המחזיקים, אשר לטענתם רכשו את הזכויות במקרקעין מהמעבירים ואין כל טענה לפיה הם רכשו את הזכויות מהמינהל. המבקשים גם לא שילמו למינהל כל תשלום עבור החזקה או השימוש במקרקעין.

2.5               הבקשה הוגשה לאחר שהמינהל נקט בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין ובמסגרת זו, לפינוי המקרקעין מכל צד ג', ובכללם המבקשים.

3.         הבקשה נתמכה בשלושה תצהירים, קצרים ולקוניים. האחד, של מר אברהם עג'מי (פעם מופיע בשם "אגמי"), השני של המבקשת 1, דהיינו תצהיר של חברה, והשלישי תצהיר של המבקש 4. בבקשה ובתצהירים נטען בעלמא כי הליכי ההוצאה לפועל בהם נקט המינהל מתבססים על פסק דין המתייחס ל"מאן דהוא" (כך במקור), ולא להם, שהעתקו לא צורף, ומאחר שלמבקשים אין כל קשר ו/או זיקה עם אותו אחר, אין בכוחו של פסק הדין כדי לחייבם.

4.         המבקשים צרפו לבקשה שלושה הסכמים כדלקמן:

חוזה שכירות לא חתום מיום 14.5.05, (להלן: " חוזה השכירות"), בין אחד המחזיקים, אברהם סעדיה (להלן: " סעדיה"), לבין אברהם אגמי ועזרא אגמי (להלן: " אגמי"), הסכם נוסף בין סעדיה לבין אגמי מיום 21.9.99, שענינו הבטחת החזר הלוואה שנתנו אגמי לסעדיה בסך 150,000 דולר (להלן: " חוזה הלוואה"), והשלישי הסכם מחודש יולי 1995 בין מר יוסף טסה (להלן " טסה"), לבין המבקש 3ולבין המחזיק הרביעי יצחקוב.

5.          עם קבלת הבקשה, שהוגשה במעמד צד אחד, ביקשתי הבהרות מב"כ המבקשים ובכלל זה האם הסכם השכירות נחתם או בגדר טיוטא, האם דווח על העסקאות לרשויות, וכן להמציא את פסק הדין של פינוי אותו מאן דהוא. לאחר קבלת ההבהרה ובמסגרתה הסכם השכירות החתום ופסק דין הפינוי, ניתן צו מניעה ארעי כפוף למתן ערבויות ובכללן הפקדה כספית.

6.          התקבלה תגובת המשיבים העומדת על דחיית הבקשה ולאחריה אפשרתי למבקשים זכות תשובה, שלא הוגשה.

7.         בפתח הדברים ראיתי לציין כי ספק בעיני האם בית המשפט המחוזי הוא הפורום המוסמך לדון בתובענה ובגדרה בסעד הזמני נשוא החלטתי. כידוע, סמכות בית המשפט נבחנת לפי הסעד המבוקש בתובענה. בכתב התביעה התבקש בית המשפט כסעד ראשי ליתן פסק דין הקובע כי המבקשים הם בעלי זכויות במקרקעין, ומבלי שהוגדרו מהן, האם שכירות חופשית, חכירה, או שמא בעלות? במיוחד נכון הדבר שעה שהסעד הכספי לו עתרו המבקשים הועמד על סך של 100,000 ש"ח, המצוי בתחום סמכות בית משפט השלום. הספק שמעלה אנכי בדבר סמכות בית המשפט גבר שעה שעיינתי בכתב התביעה אשר כותרתו: " בבית משפט השלום בתל אביב יפו".

עם זאת, לא ראיתי במחדל זה, כשלעצמו, טעם כדי לדחות את הבקשה לאור ההלכה לפיה גם אם אין בית המשפט מוסמך עניינית לדון בתביעה, הוא יכול בנסיבות מסויימות ליתן סעד זמני על מנת על מנת למנוע מצב בלתי הפיך. 

ההלכה

8.          על מנת להעניק צו מניעה זמני האוסר על מימוש הליכי הפינוי של המבקשים מהמקרקעין, עליהם לעמוד בתנאי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה בידם ראיות מהימנות לעילת התביעה וכי הנזק שיגרם אם לא ייתן הצו, עולה על הנזק שיגרם למשיבים, לאמור:

" הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".

      בהקשר זה אפנה לרע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו (1) 529, 533:

            " לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד - סיכויי התביעה העיקרית, או למצער - אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים".

      כן ראה ספרו של השופט גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית, עמוד 484 ואילך.